החלטה בתיק ת"א 48354-09-12

בפניי בקשה מטעם התובע למינוי מומחה תעסוקתי.

התביעה שבפני הינה תביעה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובע נפגע ביום  30.6.2011. כנטען בכתב התביעה, במהלך עבודתו של התובע כמורה לנהיגה על משאית, במהלך ירידתו של התובע במדרגות המשאית הוא מעד והחליק וכתוצאה מכך נחבל בכתף שמאל.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על יד המוסד לביטוח לאומי. לתובע נקבעו נכויות זמניות ובהמשך נכות צמיתה בשיעור של 10%  החל מיום 1.9.12 בהתאם לס' 42(3)(2) לתקנות. נקבע  עוד כי התובע יכול לשוב לעבוד ואין להפעיל תקנה 15.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי והתיק נקבע לדיון לצורך מתן הצעת בית המשפט. ביום 7.1.14 לאחר קבלת תחשיבי הנזק מטעם הצדדים בטרם ישיבת הקדם המשפט, הגיש התובע בקשתו למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום התעסוקתי ובקשה להימנע ממתן הצעה.

הנתבעת הגישה תגובתה לבקשה ביום 14.1.14.

היום (22.1.14) התקיימה בפני ישיבת קדם משפט במסגרתה טענו הצדדים בפני לעניין מינוי המומחה בתחום התעסוקתי. 

טענות הצדדים:

לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוגבל תפקודו היומיומי באופן משמעותי. לטענתו לפגיעתו כתוצאה מהתאונה, השלכה תפקודית ניכרת הן בתפקודו הכללי והן בעבודתו. בהקשר זה מפנה התובע לחוות דעת מומחה תעסוקתי מטעמו, ד"ר טמיר גפן, לפיה יש להפעיל תקנה 15 מאחר והתובע מוגבל מלשוב לעבודתו הקודמת. כן מפנה התובע לקביעת רופאה תעסוקתית אשר בדקה את התובע ביום 11.7.13 וקבעה כי התובע אינו כשיר לעבודתו.

התובע מציין בבקשתו כי מאז התאונה וכתוצאה ממנה הוא חדל מלעבוד כמורה לנהיגה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, ככל שנפגע התובע, לא היה זה בנסיבות כלפי שתוארו על ידו ובכל אופן, לא בנסיבות המקימות כלפי הנתבעת אחריות בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כן טוענת הנתבעת כי העילה היחידה העומדת בבסיס תביעתו של התובע הנה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וללא קשר לטענתה כי אין האירוע נופל בגדר "תאונת דרכים" על פי חוק זה, מנוע התובע מלהגיש חוות דעת עצמאיות מטעמו ועל כן יש להוציא מתיק בית המשפט את חוות הדעת מטעם התובע בתחום התעסוקתי. הנתבעת מציינת כי התייחסותה במסגרת תחשיב הנזק מטעמה לחוות דעת הרופא התעסוקתי מטעם התובע הייתה אך ורק לצורך ציון העובדה כי התובע טועה ומטעה את בית המשפט כאשר הוא טוען כי נגרם לו שבר כתוצאה התאונה, שעה שהוא כלל לא אובחן כסובל משבר אלא מקרע בלבד שהתאחה. כן התייחסה הנתבעת לאמור בחוות הדעת מטעם התובע בתחום התעסוקתי לצורך הוכחה כי לתובע לא נותרה כל מגבלה כתוצאה מהפגיעה והוא שב לתפקד כפי שתפקד בעבר. בהקשר זה מפנה הנתבעת לקביעת ועדה רפואית של המל"ל בעניינו של התובע, אשר קבעה כי אין להפעיל את תקנה 15 וכי התובע מסוגל לשוב לעבודה. הנתבעת טוענת כי ממילא קביעת הנכות התפקודית של התובע מסורה כל כולה לשיקול דעתו של בית המשפט. לטענתה, ישנו ניסיון מצד התובע להאדיר נזקיו. אישורי אי הכושר שצרף התובע למשך 17 חודשים, ניתנו לו על ידי אחיו החל מחודש יוני 2012, כשנה לאחר התאונה, כשעל אישורי מחלה אלו מסתמכת בין היתר הרופאה התעסוקתית. אותו אישור בודד מהרופאה התעסוקתית מיום 11.7.13, הוא למעשה המסמך היחיד עליו מסתמך התובע בבקשתו אשר בפני. הנתבעת מציינת כי התובע סובל וסבל מבעיות רפואיות עובר לתאונה וללא כל קשר אליה ועל פי המידע המצוי בידיה הוא היה מעורב בתאונות דרכים עובר לתאונה זו ואף תאונת עבודה שאינה קשורה לתאונה שבנדון. עוד טוענת הנתבעת כי לא הובאה בפני בית המשפט ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי מומחה בתחום התעסוקתי.

דיון:

השיקול הראשון אשר מוטל על בית המשפט לשקול בטרם ימנה מומחה רפואי מטעמו על פי חוק הפיצויים, הנה קיומה של ראשית ראיה לנכות בתחום בו מבוקש מינוי המומחה.

ההלכה בדבר הצורך בראשית ראיה לפגיעה בתחום מסויים על מנת להביא למינוי המומחה מטעם בית המשפט נקבעה ברע"א 1888/90 גבריאל שיק נ' מטלון רונית, פ"ד מד(2), 216 ובבסיסה  הרצון שלא לסגור את דלתות בית המשפט בפני הניזוק מלהוכיח את נזקו.

כן ראה:

רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' קמחי רחמים, פ"ד מז(4), 815;

רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עבאדין עלא, תק- על 2004(4), 2063;

ת"א 59674/05 דובב משה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק- על 2008(1), 10837).

הכרעה בעניין הנכות התפקודית מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יעשה כן לאחר שמיעת הראיות ואין המדובר בנכות בתחום רפואי כזה או אחר בו נזקק בית המשפט למומחיות הספציפית של המומחה ברפואה, אשר מונה על ידו.

התובע שבפני, אמנם צירף חוות דעת מומחה תעסוקתי מטעמו. ברם התביעה אשר הוגשה מטעמו בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולפיכך לא זו בלבד שהתובע לא היה רשאי להגיש חוות דעת מטעמו, אלא שאף אין לה כל משקל. יתרה מזו, קביעת המומחה מטעמו של התובע, עומדת בניגוד לקביעת הוועדה הרפואית של המל"ל בעניינו של התובע, אשר היא המחייבת במקרה דנן ואשר קבעה כי אין להפעיל את תקנה 15 וכי התובע מסוגל לשוב לעבודתו.